פרק 7:
2.)כמו כל פרקי הספר גם הפרק הזה הוא ערבוב של עבר והווה. הזכרונות של ליאונורה אשר הולכים ונעשים מוחשיים יותר וברורים יותר ככל שמסיבת יום הולדתה מתקרבת. בפרק הזה מציד אפי לראשונה את הרעיון למסור את כל הציורים של אית'ן וולש אביה של ליאונורה למוזיאון.וסירובה של ליאונורה לקבל את ההצעה. סירוב שבהתחלה היא חושבת שהסיבה לו היא ההבטחה לאביה שהציורים יישארו בבית אבל לאט לאט היא מבינה שיש כאן סוד שהיא צריכה להסתיר.
3) רצף תמונות:
ליאונורה מצאה את עצמה ממהרת, לפתע היא רוצה להביט בו שוב!!
היא נכנסה לחדר הקטן וראתה את הציור בצידה הפנימי של הדלת.
אחד מהם היה פיטר ואפילו כעבור שנים כה רבות גילתה ליאונורה שהדמעות עולות בעינייה.
"גם אתה אוהב את החלק הזה של הגן נכון? אתה לא מתכוון לשבת לידי? תמיד עשית זאת כשנקלעת לצרה.
:אבל אני לא בצרה עכשיו למעשה אני חושב שהציורים צריכים להיות במוזיאון, עולם האומנות רק ירוויח מזה."
הסוף
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה